JÜRGEN JANKOFSKY

 

אנה הוד

 

 

אחת

 

"זה לא צודק", אומרת אנה. "זה ממש מרושע ולא הוגן!"

היא בוהה במרקע הטלוויזיה. בטלוויזיה מראים פליט יוצא מהים. הוא נושא בזרועותיו ילד, ילד מת. בזהירות, כמעט ברכות, הוא מניח אותו על שפת החוף, קורע ברך ומפנה את מבטו השמיימה. תיירים בכפכפים, ביניהם גם ילדים, מתקרבים ומסתכלים עליו במציצנות. לא, זה לא סרט עלילתי. אלו החדשות. הכול אמיתי, דברים שקורים זה הרגע.

אנה סוגרת את העיניים. היא מנידה את ראשה בחוסר אמון. אך התמונות אינן נעלמות. באופק אוניה שוקעת ובים פליטים נוספים.

 כמובן שזו לא הפעם הראשונה שאנה רואה תמונות כאלה, אבל הפעם הגיעו מים עד נפש.

אזרחים שרוצים לעזור, אומר מגיש החדשות, יכולים לתרום כסף בכל עת.

אנה רצה לחדרה ולוקחת את קופת החיסכון שלה. רק אתמול סבא וסבתא נתנו לה סכום נכבד עבור בילוי בחופשה. "נסיעה טובה! תהני!", אמרו. אבל איך אפשר? שהיא, אמא ואבא ישכבו בהנאה תחת עצי הדקל ובאותו זמן דברים כאלה קורים. לא! בבקשה לא!

אנה מרימה את קופת החיסכון גבוה מעל ראשה - וטראך! החרסינה נשברת על הריצפה ומטבעות מתפזרות לכל עבר.

"מה קורה כאן?" קוראת אמה שמגיעה בריצה מהמטבח. "מה את עושה?"

"אני רוצה לתרום את הכסף שלי", אומרת אנה ומצביעה על מרקע הטלוויזיה. "תעזרי לי?"

"כן, כמובן, אבל...."

"זה לא הוגן, זה ממש מרושע", אומרת אנה. "יש אנשים שמשתזפים, ויש אנשים שמתים.... זה צריך להיפסק, זה צריך סוף סוף להיפסק!"

 

 

שתיים

 

רובין עומד מול מכונת המסטיק ובועט בה.

"לעזלזל!", הוא מקלל. "כמה עוד צריך לזרוק פנימה, כדי להוציא מסטיק אחד מסכן? למה לא יוצא כלום?"

אנה צופה ברובין מחטט ברוגז בכיסיו. "חכה!" היא צועקת לפני שרובין מכניס מטבע נוסף אל תוך המכונה.

את שאר הילדים בכיתה היא כבר שאלה. "מי רוצה להצטרף ולעשות משהו למען עולם צודק יותר? להילחם בסבל, במצוקה ובעוני?" לכולם היה תרוץ. היו כאלה ששכחו את הארנק בבית. אחרים היו עסוקים. היו גם כאלה שבדיוק באותו רגע רצו לחזור על החומר למבחן. ילדים אחרים רצו קודם לשאול את ההורים. והיו גם ילדים שרצו לעשות משהו, אבל מחר, אולי מחר.

רובין נועץ את עיניו במסטיק שאנה מוציאה מילקוטה. המסטיק נראה קצת מלוכלך. "יותר טוב מכלום" הוא חושב ומקשיב בסבלנות לסיפורה של אנה. אנה מספרת לו על התמונות הבלתי נסבלות שראתה בטלוויזיה ובכלל ורובין מוסיף את המטבע שלו לכסף שאנה רוצה לתרום.

 

 

שלוש

 

אנה תורמת גם את הכסף, שאבא נתן לה בעבור ה-100 שקיבלה במתמטיקה. זה היה מבחן קשה מאד! אנה הולכת ומבקשת תרומה מהדודים ומהדודות, מבני הדודים ומבני הדודות שלה, מהשכנים ומהשכנות שלה, כן גם מהמורים שלה ואפילו מאנשים זרים היא מבקשת, מאנשים שסתם עברו ברחוב.

אבל החדשות בשלהן. עדיין מראים תמונות מההתרחשויות הנוראיות האלה. ההיפך, התמונות לא רק לא נעלמות. אלא שמדי יום נוספות עוד ועוד תמונות עם מראות מזעזעות יותר ויותר. עוד ועוד אוניות טובעות, עוד ועוד מתים ועוד ועוד אנשים שעומדים ומסתכלים על המתרחש מהצד ולא עושים דבר.

 

 

ארבע

 

"אנה, את יודעת", אומר רובין. "יש עוד מישהו עם אותו שם כמו שלי. הוא מפורסם בכול העולם.

הוא מתלבש בירוק. הוא צלף מעולה בחץ וקשת, הוא גיבור אמיץ ונבון. הוא לוקח כסף מהעשירים ומחלק

 אותו לעניים....

"רובין הוד?"

"בדיוק", מאשר רובין.

 

 

חמש

 

אנה עומדת במקום וחושבת הרבה מאד זמן.

"אתה אומר, שאנשים לא היו בורחים מהארצות שלהם, לו העשירים היו נותנים כסף לעניים?" שאלה אנה. "אני מתכוונת להרבה כסף, כך שיספיק לאוכל ושתיה, שיוכלו למצוא עבודה ולחיות בשלום."

"לא יודע", אומר רובין.

"ומה עם העניים? גם הם היו נשארים בארצות שלהם במקום לנסות להגיע בדרכים לא דרכים, בדרך הים, המדבר וההרים לארצות עשירות יותר וכל זאת למרות גדרי הטיל?"

"לא יודע", אומר רובין.

"תגיד, איפה אפשר ללמוד לירות בחץ וקשת?" אנה רוצה לדעת.

"לא יודע", אומר רובין.

 

 

שש

 

רובין מסתכל על אנה. המראה החיצוני שלה משתנה מדי יום.

כבר למחרת היום היא מופיעה עם סרט ירוק בשיער.

יום לאחר מכן ציפורניה ירוקות.

ועוד יום לאחר מכן אנה לובשת סוודר ירוק, חצאית ירוקה

ונועלת נעליים ירוקות.

ולבסוף אנה מופיעה עם שפתיים ירוקות וצללית ירוקה,

עונדת שעון, צמיד, שרשרת וטבעות ירוקות

ונושאת ילקוט ירוק.

כן, מיום ליום אנה הופכת לא רק לירוקה, אלא גם למופנמת יותר.

אנה מהרהרת רבות. היא שקועה במחשבות. ואנה מפסיקה לצחוק.

אנה מתבודדת ומתרחקת מהתלמידים האחרים.

גם עם רובין היא ממעטת לדבר.

אנה אפילו לא שמה לב, שרובין התחיל להגיע לבית הספר עם כובע בייסבול על הראש.

רק כשהמורים מבקשים ממנו,

להוריד, במהלך השיעור, את הדבר הירוק שיש לו על הראש,

אנה שמה לב.

"ירוק הולם אותך!" היא אומרת לו.

"גם אותך", אומר רובין.

השניים מחייכים.

"רובין הוד היה תמיד במצב רוח מרומם", אומר רובין. "אנשים יכלו לפנות אליו בכל עת.

מבחינתו זה היה לגמרי סבבה."

"איך אתה יודע?"

"טוב, אני קראתי קצת, חיפשתי ברשת וכו."

"בסדר", אומרת אנה. "ומה עושים עכשיו?"

"לבד, אפילו רובין הוד לא היה מצליח. לבד, הוא לא היה משיג דבר.

בלי חבריו הנאמנים, בלי החברה שלו, הוא לא היה מגיע לזהב.

כדי להילחם למען הצדק הוא היה צריך תומכים. בלעדיהם הוא היה כלום!"

"אממממ", אנה חושבת. "למה אתה בדיוק מתכוון.....?"

"זה הרי ברור!" אומר רובין.

"אם כך", אומרת אנה ומושיטה לרובין טבעת ירוקה.

"ברוך הבא, התקבלת לחבורת אנה-הוד!"

 

 

שבע

 

גם אנה מתחילה לחקור ברשת.

היא מגלה, שכינו את רובין הוד ואנשיו פורעי חוק.

 

לקחת מהעשירים, כדי לחלק לעניים.

ואנה לומדת עוד דבר. רוב הזמן רובין הוד לוקח רק מחצית מרכושם של העשירים

 – מחצית מזהבם וכספם ומחצית מהתכשיטים שלהם.

שחס וחלילה לא יהפכו לעניים גם הם.

ולבסוף אנה קוראת, שלפני מאות שנים התקיימו

משחקי רובין הוד באנגליה, בהם שרו, רקדו, דקלמו,

עשו פרצופים, לוליינות, הליכה על חבל וקסמים.

היו גם עשירים שנתנו בהסכמתם לעניים. ולא מעט.

משחקי רובין הוד התקיימו מדי שנה ביום רובין הוד,

שהוא הראשון במאי.

 

 

שמונה

 

"נפלא", קורא רובין. "זה היום! היום הראשון במאי, בואי!"

"אבל.... לאן אתה הולך?"

"למקום אליו כול העשירים חייבים להגיע - לבנק!"

רובין לוקח את ידה של אנה

והשניים רצים בעיר.

אך מול הבנק כבר עומדים אנשים רבים. בצד אחד התאספו

קשישים עם דגלים אדומים. הם מחזיקים כרזות בידיים

ושורקים בקולי קולות במשרוקיות אדומות.

ומולם עומדים נשים וגברים צעירים יותר עם דגלים שחורים

והם מחזיקים כרזות שחורות ומנסים להתגבר בקולם על המשרוקיות.

וביניהם התיצבה המשטרה.

וברגעים, בהם כולם לוקחים אוויר, עולה איש מבוגר על הבמה ונואם..

הוא מספר על כוח וכסף וקורא לפועלים ולעובדים בכל ארצות העולם

להתאחד ולהילחם. ואז הוא מגמגם קצת, כי עכשיו הוא קורא משפטים 

שכתובים לו על הדף שהוא מחזיק. את המילים האלה אנה ורובין

לא מבינים, למרות שהם מתאמצים מאד.

אך עוד לפני שהשניים מצליחים לשיר, לרקוד ולדקלם,

לעשות פרצופים, לוליינות, הליכה על חבל או קסמים,

מגרשים אותם משם בגסות.

"כאן לא מגרש משחקים!"

"היום הראשון במאי – היום חוגגים את מאבקם של העובדים!"

"הבנתם?"

 

 

תשע

 

שימו לב, ילדים! מעלה אנה לאינטרנט. מי מכם לא רוצה צדק?

מי מכם בעד חוקי פורעי החוק?

תצטרפו לחבורת "אנה הוד"!

המעוניינים יכולים ליצור קשר איתי!

 

 

עשר

לא עובר זמן רב ואנשים מכל העולם פונים אל אנה.

הראשון הינו אוטו. אני איתכם!

ואז באים אחמד, ארמן, אמו, זובני ואקירה.

מריה שואלת אם מותר לה לתרגם את המסר של אנה לשפה אחרת.

ברור, ועוד איך!

סבטלנה רוצה לדעת אם מותר לה לחלוק את המסר של אנה עם ילדים נוספים.

ברור, ועוד איך!

אינדירה רוצה לדעת אם מותר לה לתרגם את ההודעה המתורגמת

לשפות נוספות ולחלק אותה עם אנשים נוספים.

כן! כן! כן!

עקרון כדור השלג. ילדים נוספים רוצים להיות חלק מהעניין.

 גיזו וסלאטקו, היילה, באגשרה, מאנון ותיס, אגנטה, אילול ושרה, חוסה, גון,

גיורגי וגיובני, לינג, רוי, דשינגיס, מליירה, וויינו, קסאבי, יעלה, ראפנהילדור,

בינטאנג, אודיסוס ווואלויו, ניירה, מובן,  ארנסטו ויטנקו, גאנט ויאסמין, קראמבה,

פטריק, רטו, נאנוק, נגונאה, סבן, זכריה, נארומול, הוא, גאביה, ראדו,

טנזין וסו-יונג.

ברוכים הבאים!

 

 

אחת עשרה

 

"קראת?" שואל רובין. "לחברים החדשים בחבורה יש רעיונות."

"כמובן שקראתי", אומרת אנה. "נראה, את מי מהם ניתן לבצע!"

אנשים עשירים מזמינים ילדים, שהולכים לבית הספר מבלי שאכלו ארוחת בוקר,

לארוחת צהריים. ארוחה גדושה עם לפחות שלוש מנות. מנה ראשונה, מנה עיקרית וקינוח.

וזה קורה מייד!

עוד מציעים שביתת ילדים למען מס לעשירים. מס בינלאומי בכול העולם.

עד אז הילדים יפסיקו לעשות שיעורי בית, לא יכתבו עוד מבחנים, ולא ישתתפו בשיעורים

מי שעושה את הכסף שלו באמצעות כסף ולא מעבודה

חייב לוותר על מחצית הרווח. אבל מהר!

אנשים יקבלו כסף רק בגלל היותם בני אדם. צעירים כמבוגרים,

נשים כגברים, שמנים כרזים ללא קשר לצבע עורם - צהוב, חום, לבן או שחור. עניים ועשירים כאחד.

בכל מדינה בעולם כולם מדי חודש יקבלו אותו סכום כסף, מספיק כדי לא לסבול מרעב,

או למות ממחסור במים. מספיק שכל אחד יוכל להרשות לעצמו קורת גג,

ללמוד בבית הספר ולהשתכר מספיק כדי לממש את חלומותיו בכסף שהוא מרוויח מעבודתו.

כן, כן! את כל החלומות שלו וזאת במקום בו הוא מרגיש בבית, בו הינו בבית.

אוצרות העולם מספיקים לכל האנשים בעולם היכן שהם –

האם זה מובן?

 

 

שתיים עשרה

 

"אבל בנימוס, אנחנו מבקשים!"

אנה, בבגדים הירוקים שלה, עומדת מול המבנה העצום של הבנק.

רובין מכוון אותה לכאן ולכאן.

"עוד קצת, עוד צעד קדימה. כן. יותר לאמצע, ככה זה טוב, כן, מצויין!"

אנה שמה את כובע הבייסבול הירוק של רובין על ראשה ו.... קלאק! קלאק! ועוד הפעם קלאק!

רובין מצלם אותה שוב ושוב, ושוב.

את התמונה היפה ביותר יעלה מיד לאינטרנט. ברכות אנה!

בבית אנה מוסיפה: בקרוב, ב-1 ביוני, מציינים את יום הילדים.

מעכשיו היום הזה ייקרא "יום רובין הוד"! ביום הזה אנחנו לובשים ירוק. לכל אחד יש בגד ירוק, או סתם משהו ירוק. גרב או סרט ירוק, או עיפרון ירוק או ענף מעץ דקל או פשוט קצת דשא.

ביום רובין הוד נלך לבושים ירוק למקום בו נמצא הכסף. לבנקים או לבתים של העשירים.

כמו במשלוח מנות, כאילו זה פורים! רק שאנחנו לא מבקשים ממתקים או פיצוחים. לא. אנחנו לא רוצים נדבות. אנחנו רוצים צדק! כן, צדק לכולם! ונצלם את אלה שצוחקים עלינו או מגרשים אותנו ונעלה את תמונתם לרשת. ובשנה שלאחר מכן שוב ביום רובין הוד, יהיו עוד ילדים ירוקים שידרשו צדק ובעוד שנתיים יהיו עוד ועוד ילדים. עקרון כדור השלג!

גם רובין רוצה להוסיף משהו. 

"ברור, כמובן!" אומרת לו אנה

"וחבר"ה, אל תשכחו! יבוא יום ואנחנו ננהל את העולם! כותב רובין.

תוך שניות ילדים מכל העולם מגיבים. כן, כן, כן! אנחנו איתכם!

יש ילדים שרוצים לדעת דבר זה או אחר. למשל אם אפשר להשתמש במשקפיים ירוקים.

ומה דעתם על לצייר כרזות או אם אפשר לצלם סרטים. 

כן! כן! כן!

וב-1 ביוני, ביום רובין הוד, אנה מוסיפה רק עוד מילה אחת: צאו! 

 

Übersetzung: Antje Eiger / תרגום: אנטיה איגר

אך גם לפורעי חוק אלו היו חוקים שאמרו,